תקציר: קיבוץ "רגבים" חויב בארנונה רטרואקטיבית בגלל ששילם רק על חלק משטח מאגר מי הקולחין שלו. אלא שהסתבר שמקור התשלום החלקי בכך שהמאגר משתרע על פני שתי מועצות אזוריות, והקיבוץ שילם רק לאחת. בית המשפט העליון אסר את החיוב הרטוראקטיבי, כעיקרון
באפריל 2011 קיבל קיבוץ רגבים דרישת תשלום ארנונה רטרואקטיבית משנת 2006 עבור חלק ממאגר מי קולחין שבו מחזיק הקיבוץ ונמצא בתחום שיפוט המועצה המקומית בנימינה. חלקו האחר של המאגר נמצא בשטח שיפוט מועצה אזורית מנשה. רגבים טען כי לא ידע על אי חיובו בארנונה לבנימינה, כיוון ששילם ארנונה בגין המאגר למועצת מנשה (ולמעשה, בגין חלק ממנו). הגם שטענה כזו עשויה בדרך-כלל לשמש הסבר סביר לאי ידיעת נישום על חובתו לשלם ארנונה לשתי רשויות מקומיות, דחה בית המשפט את טענות הקיבוץ, בטענה שתוך כדי ההליך המשפטי "עירפל" הקיבוץ את התשתית העובדתית לגבי תשלומי ארנונה על כל המאגר למועצה אזורית מנשה ונמנע מלצרף אותה כמשיבה לעתירה. בית המשפט פירש את אי-הצגת הקיבוץ מסמכים לחיזוק טענותיו, כתרומה מצדו לטעותה שעשתה בנימינה, ודחה את העתירה תוך שאישר, באופן חריג למדי, את חיובו של הקיבוץ בהפרשי הצמדה וריבית בגין כל התקופה. בית המשפט קבע כי "לא מדובר ב...בהטלת ארנונה באופן רטרואקטיבי אלא תיקון טעות מותר המתאים את החיוב למצב בשטח..."....
גלובס
מי מריבה בקיבוץ רגבים